<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ד' שער ד'</h1>
<h2>דף נז:</h2>
המוכר עבד או שפחה אין הלוקח יכול להחזירו מפני המומים של (מי) [נוי] שאין מבטלין אותו ממלאכתו, והם הנקראים סמפון. שאם היה בגלוי המומים האלו כבר ראהו, ואם אינו נראה, כגון נשיכת כלב או ריח הפה, הואיל ואינן מבטלין אותו ממלאכתו אינו מחזיר. אבל דברים המבטלים אותו ממלאכתו, כגון חולי (המכתש) [המכחיש] את כחו או נכפה או משועמם, הרי זה מום. ודברים המגועלים נמי הנמצאים בו, מומים הם, כי אינו ראוי לשמשו בשעת אכילה.
גרסינן פרק המוכר [צ"ב ע"ב], עבד ונמצא גנב או קוביוסטוס, פירוש משחק בקוביא, הגיעו. או זולל וסובא וכיוצא באלו, אינו יכול להחזירו, שכולם בחזקה זו הם. אלא דוקא אם פירש. [לסטים] מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך, כלומר אומר לו הלוקח למוכר הרי שלך לפניך, הואיל והמלך תופסו בכל זמן. והא דאמרינן בפ"ק דקידושין [י"א ע"א], נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו מאי אמרת ליסטים מזויין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו, פירש רבינו תם קלא אית להו, וכיון שלא יצא עליו קול אינו מהם ואין חוששין. והראב"ד ז"ל הלך בענין אחר.
<h2>דף עו:</h2>
והמוכר בהמה לטבח ושחטה ונמצאת טרפה, אם נודע בודאי שהיה טרפה כשלקחה, כי טרפות זה אינו מהיום, הרי זה מחזיר לו (לשחוט) [השחוטה], ויחזיר לו המוכר הדמים. וכתב הרמב"ם פי"ו, מכאן אתה למד שהמוכר דבר שהיה בו מום בממכרו, ועשה בו הלוקח מום אחר קודם שיודע המום הראשון, אם עשה דבר שדרכו לעשות, כגון ששחט את הטרפה, פטור. ואם שינה ועשה מום אחר קודם שיודע לו המום, מחזיר המקח לבעליו ומשלם דמי המום שעשה. קרע בגד, וקרעו לעשות ממנו חלוק, ואחר כך נודע המום מחמת הקריעה, מחזיר לו את הקרעים. תפרו ואחר כך נודע המום, אם השביח נוטל שבח התפירה מן המוכר, וכן [כל] כיוצא בזה.
